דיספרקסיה התפתחותית של הדיבור (DAS) היא קושי בדיבור, המשפיע על יכולתו של הילד לבצע תנועות בצורה רצונית כאשר הוא נדרש לדבר. ככל שהוא רוצה לדבר יותר, כך קשה לו יותר. הקושי מופיע כאשר המוח אומר לשרירים מה לעשות. מדובר בקושי לתכנן או לתכנת את התנועות המוטוריות של הדיבור בכדי להפיק דיבור.
לרב ילדים אלה אינם מתגברים על הבעיה בכוחות עצמם ונזקקים לעזרה טיפולית אצל קלינאית תקשורת. אבחון נעשה על-ידי קלינאית תקשורת. האבחנה אינה תמיד פשוטה, היא ניתנת בתהליך האבחוני, במהלך תהליך טיפולי ולעיתים גם מאוחר יותר.
להורים חשיבות מהותית בקידום ילדם בתוך התהליך הטיפולי. ההיבט החשוב ביותר בטיפול בדיספרקסיה הוא אינטנסיביות, חזרה ותרגול יומיומי.
המלצות להורים לילדים עם דיספרקסיה של הדיבור:
• המשיכו בבית פעילויות ותרגילים לפי הדרכת הקלינאית המטפלת. רצוי לתרגל פעילויות עם לחץ תקשורתי נמוך שהפכו לכמעט אוטומטיות עבור הילד כמו: קריאת ספרים מוכרים, שירים ודקלומים עם חלקים חזרתיים (למשל: בו-בו-בו-בו-בו-בו-בים, מי כמונו הדובים..).
• אפשרו לילדכם להרגיש טוב ככל הניתן עם הדיבור שלו, כך יקבל חיזוק חיובי על נסיונותיו לתקשר.
• תנו לילד אפשרויות בחירה, לדוגמא: "אתה רוצה בננה או תפוח? והמעיטו ב: "תגיד....ואז אני אתן לך". קבלו כל תגובה של הילד, אם זה קשה מידי עבורו השתמשו בחפצים שעליהם יוכל להצביע בכדי להראות את רצונו.
• אל תבקשו מהילד לבקש מילולית בקשה כשאתם יודעים שהתשובה שלכם לבקשה זו תהיה "לא". אל תלחצו על הילד להדגים מה שהוא יודע:"בוא נגיד את המילים החדשות ונראה לסבתא".
• עודדו את ילדכם להשתמש בסימנים, ג'סטות , תמונות או בכל דבר אחר שיכול לעזור לו לתקשר בצורה קלה יותר. דרכים אלה מורידות לחץ תקשורתי ועוזרות לילד לדבר מוקדם יותר.
• התייחסו למילים קרובות (למשל: "בה", בשביל "אבא") או לקולות ("האו" לכלב, "טו טו" לרכבת)) כמילים וכדרך תקשורת.
• השתמשו ברוטינות מילוליות רבות בחייכם: ספרים אהובים עם חלקים חזרתיים (תירס חם, מעשה בחמישה בלונים), ספרים עם קולות של חיות וקולות סביבה, ספרים עם מילים ראשונות. השתמשו בביטויים קבועים עבור רוטינות יומיומיות: בוקר טוב, שלום, ביי ביי, בבקשה וכו'. תנו לילדכם הזדמנות למלא את החסר מידי פעם, עצרו לרגע לפני תום משפט מוכר ואפשרו לילד להשלים אותו: "ופתאום , בום ,טרח, מה קרה? הבלון התפוצץ הבלון.......".אם הילד מתקשה להשלים את המילה, התעלמו מכך והשלימו את המשפט בעצמכם.
• אם הבנתם רק חלק ממה שילדכם אמר, אך לא את כל הנאמר, אפשרו לו לדעת מה הבנתם מדבריו. למשל: "ספר לי שוב על אתי". ילדכם ירגיש פחות תסכול כאשר ידע שמשהו מדבריו הובן והוא יכול לנסות לשנות את המשפט כך שהחלק שלא הובן יודגש.
• השתמשו ביומן בית/בית ספר כדי לקבל מידע על מה שקרה או יקרה בחיי הילד כאשר אינו אתכם.
• היו סבלניים. דיספרקסיה מתסכלת, הן את הילד והן את הוריו והסביבה. פעמים רבות ההתקדמות איטית ותקופת הטיפול ממושכת.
יעל בן-מאיר עובדת כקלינאית תקשורת משנת 1997, בוגרת החוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל-אביב. כיום יעל מנהלת קליניקה פרטית בפרדסיה, באזור השרון ומאבחנת ביחידה להתפתחות הילד בקופת חולים.
במהלך השנים רכשה נסיון רב באבחון, בטיפול ובהדרכת הורים, קלינאיות תקשורת וצוותים חינוכיים בנושאים הקשורים להתפתחות השפה והדיבור: קשיי שפה ודיבור בגילאי 0-3 שנים. קשיי שפה בגילאי הגן ובית הספר היסודי (שליפה לקסיקלית, זיכרון עבודה מילולי, ארגון מסר מילולי וכו'). שיבושי היגוי, דיספרקסיה של הדיבור, דחיקת לשון וצרידות אצל ילדים.
Yael@ben-meir.com
http://www.facebook.com/yael.benmeir.slp
